תנועת הלאומיות במאה ה-19 באירופה

תופעה שהחלה במאה ה- 19 בה עמים שונים באירופה רצו להשתחרר משלטון האימפריות ולקבל עצמאות.

קבוצת אנשים שהקימו תנועה שמטרתה להוביל את העם לקראת עצמאות בדרכים שונות כמו מלחמות, הסכמים, מרידות וכו'. לתנועה מטרה נוספת שהיא ללכד את העם סביב המאפיינים המשותפים לו.

הקשר שנוצר בין האדם ללאום שלו על בסיס רגש לאומי. אנשים שמרגישים גאווה ושייכות ללאום/עם שלהם, כמו לדוגמא ספורטאי שמנשק את הדגל של מדינתו לאחר הזכייה.

קבוצה בעלת זהות משותפת, יסודות משותפים כמו שפה, היסטוריה וכו', והם שואפים לעצמאות (להיות עם).

כל בני הלאום מדברים באותה שפה.

לכל לאום יש מנהגים ומסורות משותפות כמו לבוש, סיפורים, מנהגים וכו'.

לכל לאום יש עבר והיסטוריה משותפת, חיבור העם לעבר שלו ואירועים חשובים מהעבר שמלכדים את העם.

לכל לאום יש סמלים שמאפיינים אותו ומעבירים את המורשת של העם והלאום להמונים, כמו דגל, המנון, כ'ו.

הלאום מתגבש סביב שטח שהוא נלחם עליו.

רוב המנהיגים הגיעו ממעמד נמוך, הם היו צעירים משכילים חילוניים כריזמטיים שרצו לקדם את רעיון הלאומיות.

המנהיגים נבחרו על ידי העם בזכות הכישורים הכריזמה והסמכות שלהם, ודאגו לסחוף אחריהם את העם.

מנהיגי התנועות הלאומיות האמינו שהם יכולים ליצור שינוי, ולהפעיל לחץ על האימפריות ולהשתחרר מהשלטיה שלהם.

עד להופעת הלאומיות בני אדם הרגישו שייכים למלוכה, קיסרות, או כניסיה, ומאז הלאומיות אנשים ראו את עצמם כשייכים לעם/לאום.

בעקבות תקופת הלאומיות הרבה אימפריות התפרקו ובמקומם קמו מדינות לאום חדשות, לדוגמא: האימפריה האוסטרו-הונגרית התפרקה למדינה אוסטריה ולמדינה הונגריה.

בני האדם נטשו את הדתות שלהם והפכו לחילוניים, הם ביקשו להחליף את רעיון הדת ולאמץ את הלאומיות.

גורמים שבעקבותם החלו לקום תנועות לאומיות מחולקים לשני סוגים - גורמים רעיוניים, וגורמים היסטוריים.

במאה ה- 19 קמה תנועה של סופרים, משוררים, ופילוסופים, שטענו שבני האדם צריכים להיות משוחררים ולפעול לפי השכל וההגיון שלהם, ולכן גם עמים צריכים להשתחרר ולהפוך להיות מדינות עצמאיות.

במשך שנים השפעת הדת הייתה עצומה ואנשים האמינו שכל המתרחש בעולם, הוא פרי רצון האל. רעיון תנועת ההשכלה הביא לשינוי והעמיד את האדם במרכז ולא את האל, מה שגרם לאנשים לעזוב את הדת ולהיות חילוניים. ככל שהשפעת הכנסייה נחלשת כך הקשר של האנשים לדת נחלש. תהליך החילון השפיע ושם את האדם תחת מסגרת לאומית ולא דתית.

המהפכה האמריקנית, היא המהפכה הלאומית הראשונה - מהפכה לאומית-פוליטית.

הצרפתיים הושפעו מהמהפכה האמריקנית וגם הם ביצעו מהפכה והחליפו את השלטון. המהפכה הצרפתית, היא מהפכה ששינתה את הסדר המדיני-חברתי בצרפת.

נפוליאון היה קיסר צרפת והוא יצא למסע כיבושים בכל רחבי אירופה, בכל מקום שהוא כבש הוא ביטל את המשטר שהיה באותו מקום והבטיח לאזרחים שהוא יאפשר להם להגיע לעצמאות.

המהפכה התעשייתית החלה באנגליה במאה ה- 18, והתפשטה בהדרגה לארצות נוספות באירופה. היא הביאה לשינויים כלכליים, חברתיים ופוליטיים. התפתחות התעשייה השפיעה על תהליך העיור (מעבר מאזורים כפריים לערים מתקדמות ומפותחות יותר) ובעקבות השינויים אנשים החלו לעבור מהכפר אל העיר ולהיחשף את רעיונות תנועת ההשכלה ואל הלאומיות. כך בעצם עוד ועוד אנשים נחשפו אל הלאומיות מה שהשפיע על הקמת תנועות חדשות ועמים.

כמה אנשים שמתחילים לגבש שפה לאומית, ומחפשים את הדברים המשותפים של הלאום כמו היסטוריה, אגדות, גיבורים ועוד...

בשלב זה מצטרפים יותר אנשים ומקימים ארגונים שמטרתם לצרף כמה שיותר מבני הלאום, לאסוף כספים ולממן את הפעילויות של התנועה.

בשלב זה התנועה יוצאת במאבק בכדי להשיג את העצמאות שלה. ישנם 2 סוגי מאבק: מאבק עממי - העם יוצא בהפגנות, מחאות, ומרידות כנגד האימפריה השולטת. מאבק מדיני - בו מנהיגי התנועה הלאומית פונים לגורמים שונים (מדינות אחרות או מנהיגים מסוימים) ומנסים לעשות הסכמים, בריתות או משא ומתן.

בשלב זה התנועה מצליחה לסלק את השלטון הזר/אימפריה ולהקים מדינה עצמאית.

התנגדות השלטון המקומי משפיעה על הצלחת המאבק.

כאשר הכנסייה בעלת כוח רב והיא נגד רעיון הלאומיות יותר קשה להקים מדינות לאום.

כשלאום מפוזר במקומות שונים עם שלטונות שונים קשה לקדם את הלאומיות.

כשלאום גדל במקומות עם תרבויות שונות קשה לייצר מאפיינים משותפים וזהות לאומית משותפת לבני הלאום.

ככל שהמקום פחות מפותח ('מודרני') ככה קשה יותר להפיץ את הרעיון הלאומי.

שלטון מקומי שמאפשר פעילות פוליטית ותומך במאבק הלאומי מקל על הצלחת המאבק.

כשכנסייה במיעוט יש פחות מתנגדים למאבק שזה מקל על הצלחת המאבק.

כאשר כמעט כל האוכלוסייה חיה באותו שטח יותר קל להתאחד.

לבני האדם היו מאפיינים משותפים שהקלו על הצלחת המאבק הלאומי.

ככל שהאזור יותר מפותח קל יותר להפיץ את רעיון הלאומיות.

מצבה של יוון לפני קבלת העצמאות היה מורכב.

יוון נשלטה על ידי האימפריה העותמנית מאז המאה ה- 15. בין יוון לאימפריה העותמנית היה שוני בדת, בשפה, ובתרבות.

האימפריה העותמנית התייחסה בעריצות (כוחניות ואכזריות) אל היוונים, הם נאלצו לשלם מיסים גדולים מאוד ולשרת בצבא העותמני וסבלו מהגבלות על התרבות והדת היוונית.

מקור הפרנסה העיקרי של היוונים היה חקלאות אך גם שם העותמנים הגבילו אותם בכך שהתשתיות היו ישנות ומוזנחות.

החברה היוונית סבלה מאי שוויון, אפליה, והייתה במעמד נמוך, רוב היוונים היו נוצרים והם היו במעמד נחות, חיו תחת השלטון העותמני, וסבלו מהגבלות על החינוך והדת שלהם, ובנוסף גם העותמנים אסרו על קיומה של התרבות היוונית.