אגמון החולה: שיקום אגם מנוקז

• אגמון החולה הוא אגם טבעי גדול בצפון ישראל, ששטחו המקורי היה 14,000 דונם, עם ביצות סביבו שהתפרשו על 60,000 דונם.
• האגם התמלא ממי הירדן ומעיינות מקומיים, והיה עשיר בחיים, כולל צמחי פפירוס וגומא, דגים ייחודיים, ציפורי מים, לוטרות ותנים.
• הוא שימש כתחנת עצירה למיליוני ציפורים נודדות ובית גידול לח נדיר.

ייבוש האגם

• בשנות ה-50, ביוזמת דוד בן-גוריון, החל פרויקט לייבוש האגם במטרה להקטין את התפשטות המלריה, לאפשר פיתוח חקלאי ויצירת אדמות להתיישבות.
• חברת מקורות וקק"ל ביצעו את הייבוש על ידי הטיית מי הירדן, חפירת תעלות ניקוז והפעלת משאבות.
• בשנת 1958, האגם היה יבש לחלוטין, ו-60,000 דונם הפכו לשטחי חקלאות.

השפעות הייבוש

• מינים ייחודיים נעלמו, נתיב נדידת הציפורים נפגע, המגוון הביולוגי קטן, והקרקע שקעה.
• קרקעות התחמצנו ונשרפו בשריפות תת-קרקעיות, וחנקות וחומרים מזהמים הגיעו לכנרת וגרמו לירידה באיכות מי השתייה.

הבנת הטעות ושיקום האגמון

• בשנות ה-80 החלו להבין את גודל הטעות והנזק לסביבה ולכנרת, והומלץ לשקם חלק מהאזור.
• בשנות ה-90 החלו מאמצי שיקום להחזרת רמות המים ולשיקום המגוון הביולוגי.
• כ-1,000 דונם הוצפו מחדש (6% מהאגם המקורי), בעלות של כ-100 מיליון שקל.

תוצאות השיקום

• האגמון המשוקם יצר מגוון בתי גידול לחים, ומינים רבים של ציפורים, דגים וצמחי מים חזרו לאזור.
• האגמון שוב משמש כתחנת עצירה למיליוני ציפורים נודדות, ואיכות המים בכנרת השתפרה.
• ב-1996 האגמון נפתח לציבור עם שבילי הליכה, מסתורים לצפייה בציפורים, מרכז מבקרים ואפשרויות לרכיבת אופניים וסיורי ספארי.

פרויקט האכלת העגורים

• העגורים החלו לעצור באגמון במספרים הולכים וגדלים וגרמו נזקים לחקלאים.
• ב-2005 החל פרויקט האכלה יזומה של העגורים, בו מפזרים כ-500 טון תירס בשנה בעלות של כ-2 מיליון שקל.
• הפרויקט הצליח להרחיק עגורים מהשדות ולפתח תיירות, אך גרם גם לבעיות כמו תלות במזון מלאכותי והתפרצות שפעת העופות.
• מספר העגורים גדל לעד 50,000 בשיא העונה.

השפעת פעולות האדם

• כל שלב בתהליך, מהיובש דרך השיקום ועד למצב החדש, מדגים כיצד התערבות אנושית, אף עם כוונות טובות, עשויה לשנות את האיזון הטבעי וליצור בעיות אקולוגיות בלתי צפויות.