פאודליזם אירופי

לאחר מותו של קרל הגדול, האימפריה שלו התפרקה, ומלחמות בין השליטים ושבטים נודדים גרמו לחוסר ביטחון באירופה.

האדון שנותן חסות וקרקע ללוחמים (וסאלים).

לוחם שקיבל קרקע וסיוע מהסניור בתמורה לשירות צבאי.

מערכת קשרי תלות וחסות בין האדונים (סניורים) ללוחמים (וסאלים) באירופה.

בהיעדר שליטה חזקה של מלך, האנשים פנו לחסותם של אדונים.

האנשים באירופה חיפשו אדונים שיספקו להם הגנה וביטחון במקומם של המלך.

קסדה, שריון, חנית, סוס בתקופת הפאודליזם.

פירוקה של האימפריה של קרל הגדול בין יורשיו, בשנת 843, אשר גרמה לבלגן ואלימות.

הקרקע שניתנה לווסאל על ידי האדון בתמורה לשירותיו.

טקס אישי שבו הווסאל התחייב לאמונים לאדונו. טקס קישור.

היחסים המיוחדים בין הווסאל לסניור.

חלק חשוב בטקס ההומגיום, התחייבות לנאמנות.

מעשה חמור, נחשב ככפירה באלוהיו.

המשיכים ליחסים בין הווסאל והאדון במידה והווסאל או האדון מתים

הטקס בו ווסאל נשבע אמונים לאדון שלו. הטקס כלל הנחת ידיים, נשיקה, ושבועה על שרידי קדושים.

הוסאל נשבע על שרידי קדושים כדי להבטיח את שבועתו באמונם.

הווּאסאל היה חייב לציית לאדונו, לשמור לו אמונים ולסייע לו כאשר היה צריך

הווּאסאל סיפק שירות צבאי, תמיכה כספית, ופדיון לאדון שלו במקרים כמו חילוץ משבי

בדרך כלל קיבל הווּאסאל חלקת אדמה, חדר מאָבטָח, או סיוע כלכלי מאדונו

האדון היה אחראי על הגנה משפטית על הווסאל שלו, ודאג לילדיו הקטנים במקרה של מות הווּאסאל

מערכת יחסים בין אדון לווּאסאל שבה הווסאל נשבע אמונים לאדון, בתמורה לקבלת שירות צבאי, הגנה, וקרקע.

ילדי האיכרים למדו את מלאכות החקלאות מילדות, עבדו לצד הוריהם ורכשו מיומנויות חיוניות לחקלאות.

ילדי האיכרים שיחקו במשחקי חבורה טבעיים כמו ריצה אחרי נוצות או משחק עם בעלי חיים.

קבוצות האימונים לאבירות שימשו גם למשחקי חבורה, ובין המשחקים היה משחק שבו ילדים ישבו במעגל ואחד מהם נקרא וקם.

מי שלא קם מהר כאשר נקרא במשחק, ספג משהו בפניו.

משחקי ילדי האבירות הדגישו תגובה מהירה וחוש תחרותי, הכנה לקרבות עתידיים.

האימונים שכללו לימוד לוחמה בכלי נשק כמו: חרב, רוֹמַח, מגן, חץ וקשת, תרגול התקפות, התגוששויות ורכיבה על סוס.

ציד חיות בר ששימש גם לאימוני אבירות בימי השלום ולרכישת מיומנויות חשובות.

תואר הוענק לאחר סיום אימוני הלוחמה בגיל 16-19 בטקס מיוחד, והיה סימן לכבוד ומעמד.

נהלים שכללו נאמנות לנצרות ולאדון, אומץ לב, נדיבות, רודף אמת וצדק ופעולות מעניינות כמו ריקוד ונימוס.

פעולות שכללו גניבה וחורבן, שביצעו אבירים רבים למרות כללי ההתנהגות

יחידות כלכליות, חברתיות ומשפטיות באירופה בימי הביניים, בהן חיו האדון, משרתיו, נערים, איכרים וחקלאים כפופים.

ראש האחוזה הכפרית, שבדרך כלל חי בטירה. היה אחראי לחסות תושבי האחוזה, נערים שמתחנכים לאבירות, ומשרתים.

איכרים שחיו באחוזה הכפרית שלא ניתן היה לקנות או למכור אותם. הם היו כפופים לאדון באופן תמידי, ללא אפשרות לצאת מהאחוזה.

עם ירידת כיבושי האימפריה הרומית, פחת מספר העבדים, עד שהעבדות נעלמה מאירופה. צווים של הקיסרים שיחקו תפקיד חשוב בהפחתת ההבדלים בין איכרים לעבדים.

איכרים חיו בבקתות עץ פשוטות ובתמורה לעבודת האדמה של האדון, קיבלו מזון, הגנה וצרכים בסיסיים.

אנשים שחיו באחוזה הכפרית ועיבדו את האדמה בתמורה לחסות.