התפתחות תרבות וחברה: תקופת הברונזה והברזל

מבוא

• הקורס עוקב אחר התפתחות התרבות והחברה מהתקופה בה נוסדו ערי-המדינה ועד סוף תקופת הברזל.
• בתקופת הברונזה הקדומה (3300-2200 לפנה"ס) הכתב הופיע במסופוטמיה ובמצרים, לצד הערים.
• תגליות אלו יצרו תהליך אורבניזציה נרחב בסהר הפורה ושימשו בסיס להתפתחויות חברתיות, פוליטיות ותרבותיות בדורות הבאים.
• בתקופת הברונזה התיכונה (2000-1550 לפנה"ס) התרחשה הגירה ממסופוטמיה לכנען ומצרים (הגל האמורי) שכללה ניסיונות למהפכה דתית וקשרים כלכליים-תרבותיים.
• בתקופה זו נכתבו טקסטים על ארץ כנען, ופולחן מסופוטמי ובבלי החלו לחלחל לאזור.
• במצרים העתיקה (הברונזה הקדומה), סמלי השלטון ויכולת הפרעונית לבסס סמכות התבטאו, בין היתר, באיקונוגרפיה של הכתר הכפול (האדום והלבן), שסימל עוצמה מלכותית ואיחוד האזורים תחת פרעה.
• תקופת הברזל החלה בסביבות 1200 לפנה"ס, לאחר התמוטטות המעצמות הגדולות, ונמשכה בארץ ישראל עד 586 לפנה"ס.

תקופת הברזל

• בתקופת הברזל I (1200-1000לפנה"ס בערך), התהוו קבוצות מגוונות, כולל שבטים (כנענים) שהובילו לישראל ויהודה, וקבוצות אחרות כגון הפלשתים.
• חלה ירידה ביחסי הסחר הבינלאומיים ובשימוש בכתב, תקופה שחוקרים מכנים "תקופת חושך" עקב דעיכת המערכות הכלכליות והתרבותיות המפותחות של הברונזה המאוחרת.
• בתקופת הברזל II (1000-586 לפנה"ס), הייתה התפתחות פוליטית וחברתית. על פי המסורת, ממלכת ישראל המאוחדת אוחדה תחת דוד ושלמה, ובהמשך התפצלה לממלכות ישראל ויהודה.
• סוף תקופה זו התבטא בכיבוש ירושלים והגליית יהודה על ידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס, אירוע שסיים את תקופת הברזל והתחיל תקופה חדשה. רחבעם סימל את חלוקת ממלכת ישראל לישראל ויהודה.
• בנוסף, נעשתה השוואה בין מסורות מסופוטמיות לטקסטים בספר בראשית, פרקים א'-יב'.

בראשית א'

• בריאת העולם בפרק א' מאופיינת בהפרדה בין מים ליבשה.
• המים כיסו את הארץ ונפרדו למים עליונים ותחתונים באמצעות חומר רקוע, ויצרו "שמיים" בין המים.
• שורש המילה "שמיים" יכול לבוא מלשון "שם-מים" או רומז לריבוי, והמרחב המובחן שנוצר מאפשר לאל לקדם סדר במציאות.
• האור מופיע ראשון, בניגוד לחושך שמייצג חוסר סדר.
• לאחר מכן, נוצרים המאורות שמסמלים תבנית של זמן וסדר, ואז צמחים, בעלי חיים ולבסוף האדם.
• האדם נברא "בצלם אלוהים", ומקבל תפקיד מרכזי: לפרו ולרבות, לשלוט ולכבוש את הארץ. האישה אינה מוצגת בנפרד, אלא כחלק מהאדם, כרמז לשותפות והשלמה.
• הבריאה מתנהלת בסדר מדויק: תחילה האור, לאחר מכן הפרדת המים ליצירת מרחב עבודה מוגדר, יצירת המאורות שמסמלים תבנית של זמן, ואז צמחייה, בעלי חיים והאדם שנברא בדמות האל.
• האדם מקבל הגדרה לתפקידו: להתרבות, לשלוט ולכבוש את הארץ, והאישה מוצגת כחלק בלתי נפרד מהאדם.

בראשית ב'

• בחלקו השני של ספר בראשית, פרק ב', מוצגת תמונה שונה מעט של הבריאה.
• מסופר על בריאת האדם הראשון והאישה, וכן על גן עדן כמקום פורה שמשמש כנקודת התחלה מיתית בהיסטוריה האנושית.
• גן עדן מסמל חיים נטולי השחתה, בהם האדם חי במצב של תמימות ללא בושה או מודעות עצמית מלאה.
• בחקר המקרא, מתמקדים בחקר תמות מרכזיות כמו אחריות האדם לשמור על הטבע, הבחירה החופשית והאפשרות להתעלות מעל הדחפים.

בריאה וכאוס - המסופוטמים מול המקרא

• סיפור הבריאה המסופוטמי "אנומה אליש" מתאר עולם בראשיתי כאוטי, בו המים הם היסוד הקדמוני ביותר.
• מתוך התוהו, המיוצג על ידי האלים תיאמת (מים מלוחים) ואפסו (מים מתוקים), מתחילה הבריאה (בדומה לתיאור "תהום" ו-"רוח אלוהים" בבראשית).
• במסופוטמיה המים הם אלמנט אלוהי, ואילו במקרא הם נתפסים ככוח טבעי. הבדל זה משקף את התפיסה הדתית השונה בין פוליתאיזם למונותאיזם.

התוהו והמים כיסוד הבריאה

• בתחילת הסיפור, העולם במצב כאוטי שבו המים שולטים.
• ההתרחשויות במסופוטמיה כוללות פירוט רב על משפחת האלים הראשונית: אפסו ותיאמת מולידים אלים נוספים, אך קמים ביניהם מחלוקות.
• אפסו מתכנן להרוג את ילדיו אך מאבד מכוחותיו והופך למי תהום.
• האל החכם אֶאַה מציל את הסיטואציה ומוליד את מורדוך, שמצמח להיות ראש האלים בזכות עוצמתו וחכמתו.
• מורדוך יוצר חוסר שביעות רצון, מבתר את גופה של תיאמת ויוצר את השמיים והארץ.

מאבקי אלים ויצירת האדם

• המיתולוגיה המסופוטמית מלאה במאבקים בין האלים המספקים הסבר לתופעות טבע ולעולמות הפחד של הקדמונים.
• אנשי התרבויות ייחסו מחלות, אסונות ופחדים לכוחות אלוהיים, והשתמש במיתוסים, טקסים פולחניים ולחשים כדי להתמודד עם הלא-נודע ויצרו תפקיד לאנשי הדת.
• הסברים מיתיים וסמליים ניתנו לתופעות כמו פחד ממוות והסברים טקסים פולחניים, לחשים ואמנות פולחנית.
• אנשי הדת נתפסו כחוט המקשר בין בני האדם לאלים וסיפקו מסגרות שמסבירות את המתרחש בעולם באמצעות אמונות של שכר ועונש.

קווים מקבילים לסיפור הבריאה המקראי

• בשני הסיפורים ניכרת התפתחות של סדר מתוך כאוס. במקרא מופיע התיאור של "תהום" ו-"רוח על פני המים".
• גם המים מהווים את החומר הבראשיתי. במסופוטמיה הם מופיעים כדמויות אלים, ובמקרא כתהליכים טבעיים.
• ב"אנומה אליש", מורדוך מבתר את גופה של תיאמת ויוצר את השמיים והארץ (בדומה לחלוקה במקרא בין מים עליונים ותחתונים).

יצירת האדם

• בשני המיתוסים האדם נברא: במסופוטמיה מתוך "דם אל זוטר" כדי לשרת את האלים, ובמקרא האדם נברא בצלם אלוהים, עם סמכות לשלוט בעולם
• הבדלים מרכזיים מתבטאים בגישה הדתית. במסופוטמיה יש פוליתאיזם ומאבקים בין כוחות אלוהיים, בעוד במקרא הדגשה על אל יחיד.