הספר חנה

עוורת, חנה, התחתנה עם איש אלמן, הבטיחו לה שהוא צעיר אך היא חשדה.

לחנה אמרו שבעלה אלמן ושהוא סוחר בטבק, אבל לא הזכירו לו ילדים.

אמא של חנה ידעה שחנה לא אוהבת שקר, אז היא הוסיפה פרטים על ילדים נוחים ובית גדול כדי להרגיע אותה.

אמא של חנה пытаה להסיח את דעתה של חנה מתוך דאגה, ולכן אמרה שלא תרחק מהבית.

חנה לא האמינה לאמה וביקשה לדעת את גילו של בעלה, אך לא הסכימה לקבל את האמת.

חנה גילתה שהוא מבוגר ממה שאמרו לה ועצבנה מאוד, כי הרגישה מוּרַמַּית עַליַה.

חנה הוציאה את המגפים של בעלה וידעה איך הוא נראה: שחוח ובא בשנים עם מטה עבה.

היא עקבה אחריו כשהלך לתוך העיר והבינה שתמיד מישש את רגליו עם המטה הוא מבוגר.

חנה הבינה שהיא נאחזה ברעיון שהוא סוחר בטבק ולא קיבלה את אמת לגבי התנהגותו.

הזמן שבו התחיל גשם, וסוף סוף ניתן היה לחנה לצאת לדרך אל בעלה.

האזור שבו חיו היהודים, נבדל מהמקום שבו חיו אחרים.

השולחן היה מיוחד, לא כמו אצל היהודים.

חנה ניסתה להבין את התנהגות בעלה ואת אופיו, לאחר שגילתה פרטים חדשים.

חנה נשארת רגועה ומחכה בקדחתנות להסבר מה קרה

הילד הקטן לא ידע לדבר, מה גרם לחנה לחשוב על בעלה?

חנה משתמשת בחוש השמיעה שלה כדי לנסות להבין מה קורה בחוץ.

חנה מתחילה להבין שלג מתחיל לרדת בלי קול.

חנה לא שאלה את בעלה לאן הוא הולך, כי היא רגילה שלא לדבר איתו

חנה שמעה צעדים ברורים של אנשים, אבל הם לא היו כמו צעדים של ערלים.

חנה מרגישה חוסר נוחות, חוסר ביטחון וחוסר שייכות

חנה מנסה להבין את סביבתה וחוויותיה, אך היא מתקשה להבין איך עלייה מותאמת למקום הזה

חנה מבחינה בהבדלים בין תרבות היהודית לתרבות הערלית

חנה לא יודעת אם בעלה הוא בעל טמפרמנט אלים או לא

חנה לא מבינה מדוע בעלה מתנהג כך בנוכחות אחרים.

חנה סבלה מעיוורון והיתה תלויה לגמרי בבעלה ישראל שיעזור לה בחיי היום יום.

לאחר נישואיה לישראל, ילדה חנה בת, אך הילדה נפטרה בגיל צעיר מאוד.

חנה נמנעה מלעזור להביא את הילדה לקברן, ועשתה מאמצים נואשים למנוע את ההלוויה, מתוך תקווה להחזיר את בתה לחיים.

ישראל, בעלה של חנה, עזב את הבית בלילה והשאיר את חנה לבדה עם התינוקת המתים.

חנה החליטה להישאר ליד ארונה של הילדה המת, מתוך אמונה שניתן להחזיר אותה לחיים.

חנה חשה תנומה אך התעוררה כשגילתה שהתינוקת איננה עוד בעריסה.

חנה יצאה מחוץ לבית וחיפשה אחר בתה המת, עד שהגיעה לבית הקברות.

חנה נתקלה באבן גדולה וזיהתה את המקום דרך מגע, היות והיתה עיוורת.

התגלית לבית הקברות גרמה לחנה להבין את גורל הילדה, ויצרה אצלה תחושת ייאוש עמוק.

סיפור

חנה, עקרת בית עיוורת, גרה עם בעלה, שני ילדים קטנים והמילדת הזקנה.

חנה יולדת בת בחורף, המילדת חוששת שהיא תחנק אותה בשינה ומתעקשת לשים את הילדה במקום אחר.

חנה, למרות עיוורונה, מבינה מה קורה בבית ומרגיעה את המילדת. היא יודעת שכולם שם לב לנכויותה.

חנה שרה לילדיה מתוך רצון להתחבר אליהם ולעבור זמן איכות יחד. היא לא מדברת הרבה, אבל זמרה היא דרך הביטוי שלה.

בעלה של חנה מאופיין בנהימה תמידית, חנה לא יודעת אם הוא כועס או לא מהצליל הזה.

חנה נתקלת בקור עז בבית ואומרת שהרוח חזקה מכיוון שהבית בתוך שדה בלי מגן לרוח.

חנה שומעת את הרוח נושבת ומבינה שאין מבנים מסביב לבית. היא חושבת שהרוח תרגיע כשיהיו מבנים מסביב.

מחלת

חוסר הידיעה במחלה גורם לחנה לטפל בבתה בזהירות ובדאגה.

חנה מנסה לברר מבעלה על המחלה. הוא נותן תשובות קצרות ו

בעלה של חנה שומע

בעלה של חנה לא דואג לבתו. ה

חנה מו

ההתנהגות של הבעל לא משתנה. הוא הול

חנה מתמלאת שנאה ל

חנה מתמלאת שנאה ל